מתוך "ריפוי של מלאכים" - מרגלית אילון | הוצאת באר
מאמר מאת טליה טל
הילינג
הילינג = ריפוי
ה- מחלה מגוננת מפני האמת. מחלה באה כתוצאה של עימות בשכל המוקרן על הגוף. על כן ה- הילינג תלוי בהבנת הסיבה ליצירת אשליית ה- מחלה. מחלה גם היא דרך לחיות. זוהי דרך של מגננה. תולדה לא מודעת של החולה מתוך תחושת חולשה, מתוך אי רצון להתמודד עם 'מציאות' מסוימת. בתת מודע החולה משוכנע שה- מחלה מעניקה לו עוצמה. ברור שה- מחלה מעניקה לו רווח משני כלשהו, על כן במצב כזה ה- ריפוי נתפס על ידו כהפסד. בריאות נתפסת אצלו כסכנה. החולה מאמין שהוא נפרד מן העולם המאיים עליו. החולה מאמין בתוך תוכו שהאחדות המוחלטת (העולם סביב) מאיימת על קיומו האינדיבידואלי, שהיא עשויה להכחיד אותו. ה- ריפוי, אם כן, מסמל עבור החולה תבוסה. עצם ה- ריפוי יהווה אליבי לכל הסובב והנסיבות מלבד לחולה עצמו. אילו ה- ריפוי אכן יתממש בכוחו של החולה – תהיה בכך ההוכחה הניצחת שהוא האחראי הבלבדי לבריאותו. ה- ריפוי עומד במקום שבו מצוי כל מה שהחולה הסתיר מעצמו במטרה 'לגונן' על חייו. אם החולה יחלים - אות הוא שהוא עצמו האחראי למחשבותיו. אם החולה אחראי למחשבותיו - אזי יהיה מוכן 'להקריב את חייו' על מנת להוכיח לעצמו ולאחרים עד כמה הינו חלש וחסר אונים (כי כך יש לו רווח משני). אם החולה בוחר במוות - אזי חולשתו נתפסת בעיניו כעוצמה. כי אז החולה מעניש את עצמו בעונש שלדעתו ה"עולם" היה מטיל עליו. בכך הוא 'מקדים תרופה למכה' ו"מסרס" את יכולתו 'להעניש' אותו. השינוי בתפיסה: ברגע שהמתרפא מכיר בחוסר הערך שיש ל- מחלה בעבורו, תהליך ה- ריפוי חל מייד. כל מה שנחוץ לו לחולה - להכיר בכך, שה- מחלה אינה מעניקה לו שום רווח. לא רוחני ולא חומרי !!! אולם על מנת שיכיר בכך, על החולה להכיר תחילה במספר עובדות :
1. ברור כשמש שהחלטות נעשות על ידי השכל ולא על ידי הגוף.
2. אם ה- מחלה משמשת דרך 'לפתור' בעיות אשמה, אזי ברור שה- מחלה תולדה של החלטה.
3. אם מחלה מקורה בהחלטה, אזי ברור שהשכל יצר אותה ולא הגוף.
4. אם השכל יצר את ה- מחלה, גם ה- ריפוי צריך לנבוע מהשכל.
בדרך כלל החולה ממאן להכיר בכך שה- מחלה מקורה בהחלטה של השכל ולא של הגוף. שהרי הכרה כזו תזים את האמונה שלגוף ישנן תכונות תפקודיות, שהשכל אינו אחראי להן. אמונה כזו תזים את התפיסה שאין החולה אחראי ל- מחלה שלו, ושאין ה- מחלה קשורה לשכל. ה- ריפוי מבוסס על שינוי בתפיסה הזאת. וזה נכון לגבי כל שיטת ריפוי !!! על המתרפא להבין שהשכל בוחר ב- מחלה הפוגעת בגוף בדרך לא אוהדת
למען מטרה מסוימת. מתרפא שמבין זאת באמת - ירפא. ולא - ה- ריפוי לא יעבוד לאורן זמן. מתרפא שיחליט נגד ה- ריפוי, לא ירפא !!! אם כך, השכל של המתרפא הוא המרפא. התוצאה תלויה, כמובן, בהחלטת המתרפא. בקשר ל- ריפוי - לאמונה יש כוח עצום ועוצמתי במיוחד. אם כן, היכן מקומו של המרפא - ה- הילר כאן ?! ה- הילר נראה כאילו הוא מסייע למתרפא להחלים. המתרפא בחר ב- הילר על מנת להמחיש את מאווייו בצורה מוחשית. זה בדיוק מה שהוא עושה, ולא שום דבר אחר. לכאורה הוא אינו נחוץ כלל !!! למעשה המתרפא יכול לקום וללכת ללא עזרתו של ה- הילר, אם יאמר: "אין לי שום שימוש ב- מחלה". אין אפילו צורה אחת של מחלה שלא תרפא מעצמה. ברגע שהמתרפא יחליט – ה- ריפוי בא יבוא !!! המתרפא רק צריך להחליט. הוא צריך להכיר בעובדה שה- מחלה נובעת מן השכל ולא מן הגוף. ואולם אם החולה יהיה מוכן להכיר בכך, זה עלול 'לעלות' לו במחיר כל תפיסת עולמו, שהרי אז אין לעולם כל שליטה עליו, ואין העולם אחראי ל- מחלה שלו. אם כך האחריות ל- מחלה שלו רובצת עליו בלבד, מפני שהחולה מפרש את העולם בדרך מוטעית !!!
