אל הקטע הראשון - משבר בזוגיות - להשאר או לוותר ?
אל הקטע הקודם - אנחנו נשואים, זוכרת ?
הבנתי כעת - מזמן אנחנו זוג נשוי בלי זוגיות ואהבה
לא בכיתי מעולם בכל ימי מערכת יחסינו, אך באותו רגע חשתי צורך
לבכות. במקום זאת התרוממתי, הבאתי את חפציי לחדר השינה הנוסף וטרקתי את
הדלת. הבנתי כעת - מזמן אנחנו זוג נשוי בלי זוגיות ואהבה. בשבועות הבאים המשיכה סוזן להיפגש עם דייויד. עם זאת, הבטיחה כי לא תהיה מעורבות גופנית ביניהם.
המשבר בזוגיות הטריף את דעתי. מתמיד התגאתי בחוסן נפשי מוצק. לא עוד. אילו הייתה מקיימת פרשיית אהבים מופגנת, הייתי
עוזב, אבל היא לא עשתה זאת; כנראה, שסכנת הגירושין הרתיעה אותה. לא
יכולתי לשאת את העירפול. הגבתי ב
אסרטיביות. טענתי שוב ושוב שעליה להתחייב מחדש
לנישואין שלנו. שעלינו לשמוע
ייעוץ זוגי וגם ללכת לטיפול זוגי. אך היה ברור כי זוהי רק תגובה. פניתי ל
ייעוץ אישי, אצל יועץ רוחני שהתברך בחוכמת חיים. חלף שבוע בטרם נוכחתי באמיתות התובנה שנמסרה לי. מתוך התבוננות ומאמץ עילאי של מודעות עצמית, נוכחתי שהדרך היחידה למנוע את עצמי מלהיות לבעל קנאי
וזועם, הייתה לשתוק ולעשות כמיטב יכולתי להניח לסוזן - בלא אשמה,
בלא תגובה, בלא רכושנות.
כל שנות הנישואין הייתי במודעות עצמית שואפת לאפס בכל הנוגע לזוגיות ואהבה
באירוניות, גיליתי גם כי לא יכולתי לכפר על
שנות האנוכיות שלי. שנים של זוגיות חד צדדית. עתה כשניסיתי לתקן את דרכי (כל שנות הנישואין הייתי במודעות עצמית שואפת לאפס בכל הנוגע לזוגיות ואהבה) -
כשהכנתי ארוחות ערב, כשניקיתי, אפילו כשפתחתי בשיחה - ניסיונותי נראו
חיזור מעורר רחמים. עם המעט חוכמת חיים שצברתי, לא רציתי להיות לבעל הנואש, המנסה בכמיהה לזכות שוב באשתו. היה עלי לשוב ולהניח לה ללכת.. כעת הופיע כל הכאב
שמעולם לא רציתי לחוש בחיי: כאב הידיעה כי את המשיכה, שסוזן לא יכולה להרגיש כלפי,
היא מרגישה כלפי גבר אחר, בעודנו זוג נשוי; והגרוע מכל, הכאב החרדה שהמשבר בזוגיות ישים קץ לנישואין שלנו. אבל ככל
שחלפו הימים כך גיליתי כי כאב זה לא הרס אותי כפי שחששתי. נהפוך הוא: בעצם
התחלתי להרגיש ענווה כשלהי, באותו כאב. כאבי דחף אותי,
כביכול, למעמקי הרגשות, לשיא במודעות עצמית ולתובנה שנעלמה מעיני.
חיפשתי את המשמעות הבונה ואת התובנה בתהליך שעברתי במהלך המשבר בזוגיות
לעתים,
אף כשידעתי שסוזן ודיויד נמצאים יחד, הרגשתי תחושה זו של עומק וכבוד.
בזמנים אלה ידעתי שאני יכול להניח לסוזן ללכת לחלוטין אם זה מה שהיא רוצה.
לעתים קרובות שמעתי אנשים משתמשים במילים "
מודעות עצמית", אבל לא יחסתי להן
חשיבות מרובה. כעת החל לבי להיפתח, ובפעם ראשונה הרגשתי כי אני אכן מסוגל
למצוא את עצמי. בתקופה זו התחלתי לכתוב יומן. תמיד רציתי לכתוב יומן, אך
מעולם לא הייתה לי המשמעת הפנימית. כעת היה הדבר לצורך. דבר לא חיבר אותי
לעצמי יותר מאשר אותם רגעים ספורים שביליתי בכתיבת מחשבותיי. יכולתי
להימצא בגבולות הקנאה והכעס, אך ברגע שפניתי לפנקס רשימותי, חלק ממני חיפש
אינסטינקטיבית את המשמעות הבונה ואת התובנה בתהליך שעברתי במהלך המשבר בזוגיות. וכך, לאחר שבע שנות נישואין, בשעת חיפוש זה אחר
משמעות בונה, פסעתי לבסוף את הפסיעה הראשונה על נתיב
הנישואין.
